פסק-דין בתיק תא"מ 2686-09

מבוא

1.         לפני תובענה כספית בסדר דין מהיר, אשר הוגשה על ידי התובעת - חברת ביטוח, בגין פיצוי ששילמה למבוטחיה ובעבור תשלום ששילמה לתיקון נזקים שנגרמו בבית המבוטחים.

טענות הצדדים בתמצית

2.         לטענת התובעת, הנתבעת שהינה חברת בניה, היתה זו שבנתה את בית המבוטחים, ביום 5.4.05 דלפו מים מצנרת מים העוברת מתחת לריצוף בבית המבוטחים ונגרם נזק כבד לרכושם של אלה. לטענת התובעת, היא פיצתה את המבוטחים בהתאם להוראות פוליסת הביטוח בסך של 9146 ש"ח וכן שילמה לחב' ש.ח.ר נזקי צנרת בע"מ בסך של 20,695 ש"ח בעבור תיקון הדליפה ונשאה בתשלום שכ"ט שמאי ומהנדס בסך של 1,872 ש"ח ו- 1,315 ש"ח בהתאמה.

3.         הנתבעת, בכתב הגנתה טענה, בין היתר, כי אירוע הנזילה התרחש בחודש אפריל 2005, כי לא הודע לה על האירוע  בזמן אמת, אלא רק עם הגשת התביעה כנגדה. לשיטת הנתבעת, על פי הוראות ההסכם עם רוכשי הדירה (המבוטחים), חלפה תקופת אחריותה על המערכות בהן התגלה הליקוי הנטען ואף המבוטחים חרגו מהוראות הסכם המכר הנוגע באופן טיפול בליקויים שהתגלו.

4.         בד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד הקבלן אשר ביצע את עבודות האינסטלציה בפרוייקט שבוצע על ידה.

            לטענת הנתבעת, ככל שיהא ממש בתביעת התובעת, הרי שצד ג'  הוא זה שחייב בתשלום מלוא הנזק, מאחר והוא זה שהתקין את הצנרת בה נתגלה הליקוי הנטען והוא האחראי לתקינותה.

5.         צד ג' בכתב הגנתו ציין, בין היתר ובתמצית, כי יש מקום לדחות את ההודעה כנגדו על הסף מן הטעם של מעשה בי-דין וזאת על רקע הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, במסגרתו ויתרה אף הנתבעת על כל טענה או תביעה מכל מין וסוג כלפיו בגין ליקויים או דרישות לתיקון, וזאת במסגרת תיק אזרחי (כפ"ס) 4407/03.

6.         ביום 19.7.11 נשמעו הראיות בתיק. בהתאם להחלטתי עם תום הדיון, הגישו הצדדים סיכומים קצרים בכתב.

7.         לפי שהמדובר בתובענה אשר נדונה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין בקצרה כמצוות תקנה 214 טז(2) לתקסד"א.

דיון והכרעה

8.         במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראיה".

            נטל השכנוע - מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעת דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.

            חובת הראיה -  מבטאת חובה "נילווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא  בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעניינו של היריב משמעה של חובת הראיה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.

            [ר': י' קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהד' 2003, בעמודים 1506-1505;         א' הרנון, "דיני ראיות" א' בעמ' 22; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813    833-832].

9.         ב- רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נ"ז (4) 891, נפסק בין היתר כי:

            "... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו...".

            כך אף נפסק, כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחתה, וכך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ר' ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004;  ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364; בע"א 78/04 המגן נ' גרשון הובלות פ"ד סא(3) 18].

10.        לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות שהובא בפני, כמו גם לטיעוני ב"כ הצדדים בכתבי הסיכומים שהוגשו, מצאתי כי דין התובענה להדחות.